פסח הוא יום ההולדת של האומה הישראלית. הראשון שקרא לעם ישראל עם הוא פרעה, כשחשש מהתרבות בני ישראל וממרידה בו, וגזר את גזרותיו על בני ישראל. אחריהן באה הזעקה לאלהים וההצלה בדרך פלאית, שהתחילה במכות מצרים ועד לקריעת ים סוף. כל שנה בחג הפסח יושבים בליל פסח שנקרא "ליל הסדר" הורים עם ילדיהם, ומעבירים מדור לדור את הסיפור המופלא, שאינו רק סיפור היסטורי חד פעמי אלא סיפורו של עם ששרד תקופות קושי רבות וניצל, יצא מעבדות לחירות, ובדורות האחרונים זכה להקים מדינה משלו ולחזור לארץ האבות, ולנטוע שורשים בה!
גם בתקופות קשות, אנו חוזרים לעיקרון הזה- אנחנו חלק מסיפור שלם, חלק מהתקדמות מעבדות לגאולה, גם אם קשה לראות זאת באותו הזמן, אך בכל דור אנו נדרשים להתבונן במציאות ולשאול את עצמנו- מהי העבדות של ימינו ? ומה השחרור ממנה?
פסח: פה סח - איך מספרים סיפור?
פסח הוא שם החג, על שם קרבן הפסח, ובדרך מדרש אפשר להפריד את המילים: פה סח =מספר.
המצווה המרכזית בליל הסדר היא "והגדת לבנך"- לספר לילדים. בלילה הראשון של פסח יושבים כל המשפחה, בדרך כלל המשפחה המורחבת- סבא וסבתא, הורים, נכדים, ומספרים את סיפור יציאת מצרים עם "ההגדה של פסח"- טקסט המורכב מפסוקים ומדרשים שונים של חז"ל.
איך מספרים בצורה שתשפיע על הדור הבא? איך מעבירים מסר בצורה שלא יישאר רק ידע "יבש" אלא יהפוך לחלק מהשומע, מסר אותו לוקח השומע איתו לחיים?
הסיפור לא מסופר על בני ישראל ההיסטוריים, אלא מספרים בגוף ראשון. לא אומרים "בני ישראל היו עבדים לפרעה", אלא "עבדים היינו לפרעה במצרים"- הזדהות עם הסיפור כסיפור שרלוונטי בכל דור ודור. בכל דור הצרות שלו, השעבוד שלו, והיציאה לחירות שלו.
מספרים דרך חוויה- תוכלו לראות בתמונה למעלה את הקערה של ליל הסדר עם ה"סימנים" שלה. כשמספרים על העבדות הקשה, אוכלים מרור - ירק מר וחריף, שכשאוכלים אותו אי אפשר שלא לבכות...ויחד איתו חושבים על הצרות שהעם חווה במשך כל הדורות. העוף הצלוי- מסמל את קרבן הפסח, וכו'. כשהילדים שלנו היו קטנים, ליל הסדר היה לילה של הצגות...
מעוררים שאלות. עושים מעשים לא רגילים ולעיתים משונים, הכל כדי שהילדים או השומעים ישאלו. רק אחרי שילדים שואלים- עונים ומספרים, לפי היכולת של הילד או השומע להבין.
בהגדה מוזכרים ארבעה בנים. כל הבנים שואלים, חוץ מאחד שלא יודע לשאול. אך כל אחד שואל בצורה אחרת- יש בן חכם, הוא שואל באמת על מנת לדעת. יש בן רשע, ששואל על מנת ללעוג והוא לא מרגיש חלק מכולם. ויש בן תם. לכל אחד מהבנים עונים תשובה אחרת, ויש פה מסר חינוכי -תמיד צריך להתאים את התשובה לאופי השואל. ומה עם זה שאינו יודע לשאול? עליו חז"ל אומרים- אתה תפתח לו פתח...תראה איך בכל זאת אפשר לעניין אותו.
השנה לא יכולנו לשבת עם סבא וסבתא. אך לפני כמה שנים חגגנו עם סבתא רבא (אמא של סבא) וישבה איתנו המטפלת שלה, שבאה מהפיליפינים. היא לא כל כך הבינה מה אנחנו עושים, עד הרגע שהגענו ליציאת מצרים, ואז שאלה בהפתעה: אתם חוגגים עכשיו את ההצלה מלפני 3000 שנה???
אז כן! החגיגה הזו נמשכת מדור לדור, ורוב היהודים, אף אלה שלא שומרים מצוות, חוגגים את השייכות הלאומית הזו, שבדורות האחרונים זכתה למשמעות נוספת, של יציאה מגלות ומפיזור בין העמים למרכז ישראלי עצמאי וריבוני בארץ ישראל שלא היה 2000 שנה, כדברי הנביא מיכה פרק ז' פס' טו:
כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת
חמץ ומצה
בפסח שהוא יומו הראשון של החג, העיקר הוא ההצלה הפלאית. אך החג נמשך שבעה ימים, בהם הדבר המרכזי הוא האיסור לאכול חמץ ובמקומו אוכלים מצות.
מהו חמץ? חמץ הוא הבצק שהחמיץ, שתסס ועבר תהליך של תפיחה. המצה עשויה רק מחומרי הגלם הכי פשוטים- קמח ומים, ללא תהליך של תפיחה. (בתמונה למעלה- ליד קערת הסדר מונחות המצות)
המצה נקראת לחם עוני, אך גם לחם האמונה. מסמלת את הענווה של האדם. יש לאדם יכולת לשכלל ולפתח דברים בעולם, ההתערבות והמשך היצירה של האדם בעולם היא מבורכת, אך היא אינה הכל, עדיין יש דברים שהאדם המודרני עם כל כוחותיו עומד מולם חסר אונים , ומבין שלא הכל בשליטתו.
בפסח אנו חוזרים לשורש הדברים, ומבינים שההתערבות שלנו בעולם לפעמים מחמיצה דברים.
וכמה סמלית המילה חמץ, התפיחה והאוויר הגורמים לחמיצות, והגאווה של האדם הגורמת לעתים להחמצה של העיקר בחיים.
ובימי הקורונה האלו- ההתכנסות בבית, המיעוט ביציאה, בקניות, מחזירה אותנו אל הדברים השורשיים והראשוניים, לפני שהתרגלנו לתוספות של חמץ...