Hebrew after English
"In my beloved land the almond blossoms ..." (Naomi Shemer).
Every year when I see the almond blossom in the middle of the cold winter,
even before everything blooms in the spring, I get excited again.
In the middle of the winter, when the trees are leafless, and everything is still hidden - the almond is the first to bloom and shows us – that while everything is still gray and wet, the bloom is coming!
"Tu Bishvat" (the 15`th day of the Hebrew month "Shvat", which is this week) is the New Year for the trees. Why do fruits need their own "New Year"?
There are many mitzvot (commandments) related to the fruits of the land of Israel
(such as: donations and tithes) and for them the age of fruit should be determined. Does the fruit belong to the previous year or the new year? How do we decide
- by the time the fruit is ready and ripe for eating or by the time the fruit is "born"?
In Hebrew this time is called "Hanata", the moment when the flower begins to turn into fruit.
The "New Year" of the tree is determined by the time of the "Hanata".
This time is special. There is a time when the plant receives all its food, rain, and soil, still not showing anything outward, maybe even no leaves, and then suddenly a small bud begins, and something breaks out, and forces of life emerge.
In the human dimension, "Tu Bishvat" reveals to us the secret of the hidden growth that is not yet seen, the potential that has not yet come to fruition, but inside, all the powers are already embodied. The process takes time and requires faith that there are things we do not immediately see. Planting the seed, treating and watering and believing that in time the fruit will ripen, and we will see the results of our actions. "Tu Bishvat" is the belief in the power of potential!
In the picture - Almond blossoms in Ein Karem, Jerusalem
חג טו' בשבט: האמונה בכוחו של הפוטנציאל!
"בארץ אהבתי השקד פורח..." (נעמי שמר)
כל שנה כשאני רואה את פריחת עץ השקד באמצע החורף הקר, עוד לפני שהכל מלבלב באביב, אני מתרגשת מחדש. באמצע החורף, כשהעצים בלי עלים והכל עדיין חבוי- השקד הוא הראשון שפורח ומראה לנו- הכל עוד אפור ורטוב אבל... הנה הפריחה בדרך!
טו' בשבט הוא ראש השנה לאילנות. (אילן= עץ בלשון המשנה) מדוע הפירות צריכים "ראש השנה" משלהם?
יש מצוות רבות הקשורות לפירות של ארץ ישראל (כמו תרומות ומעשרות) ובשבילן צריך לקבוע את גיל הפרי. האם הפרי שייך לשנה הקודמת או לשנה החדשה? לפי מה נחליט- לפי הזמן בו הפרי מוכן ובשל לאכילה או לפי הזמן בו הפרי "נולד"?. בעברית זמן זה נקרא "חנטה", הרגע שבו הפרח מתחיל להפוך לפרי.
"ראש השנה" של האילן נקבע לפי זמן החנטה. זמן זה הוא מיוחד. יש זמן בו הצמח מקבל את כל המזון שלו , הגשמים והאדמה, עדיין לא רואים כלום כלפי חוץ , אולי אפילו אין עלים , ואז פתאום מתחיל ניצן קטן, ומשהו פורץ החוצה, וכוחות החיים מתגלים.
ברמה האנושית טו בשבט מגלה לנו את הסוד של הצמיחה הנעלמת שעדיין לא רואים, הפוטנציאל שעדיין לא בא לידי מימוש, אך בפנים כבר נמצאים וגלומים כל הכוחות. התהליך לוקח זמן ודרושה אמונה שיש דברים שאיננו רואים מיד. זורעים, מטפלים ומשקים ומאמינים שבבוא הזמן גם הפרי יבשיל ונראה את התוצאות של מעשינו. טו בשבט הוא האמונה בכוחו של הפוטנציאל! בתמונה: שקדיות בעין כרם, ירושלים.